הכרעת דין בתיק תת"ע 6768-08-11

הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום שהיה ברמזור בכיוון נסיעתו כמורה נהיגה, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה סמוך לרמזור הקרוב, ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום, עבירה בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.

2.         על פי כתב האישום בתאריך 12.05.11, בשעה 14:42, בהיות הנאשם מורה נהיגה, נסע יחד עם תלמיד ברחוב שטמפפר ופנה לרחוב בר-כוכבא בפתח תקווה, תוך אי ציות לאור אדום שהיה ברמזור אדום בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה סמוך לרמזור הקרוב, ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום.

3.                 הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וביסס כפירתו זאת על 2 טענות, הראשונה כי יש לו הכרות מוקדמת עם השוטר רס"מ גמליאל אמיתי, אשר מתנכל לו ועל הרקע היכרותם זו קיבל דו"ח זה ללא כל קשר לאירוע עצמו ומנגד טענה כי תלמיד הנהיגה נכנס לצומת באור ירוק, נאלץ לבלום עקב הולכי רגל על מעברחציה ולחדש נסיעתו לאחר מכן, וכי מעולם לא נכנס לצמות באור אדום ומקסימום פינה אותה לאחר התחלפות האור.

4.                 תחילה וראשית דבר אציין מפורשות כי לא מצאתי דבר וחצי דבר בטענה כי מדובר בהתנכלות של השוטר לנאשם. למעשה התברר כי כל הטענה שעליה נבנתה הגנתו זו של הנאשם, התבססה על טענתו שלפני 6 שנים היה איזשהו מקרה שקיומו כלל לא הוכח בפני, שבו נפגשו השוטר והנאשם ואשר הסתיים בתלונה. ומאז "מחפש" השוטר את הנאשם למטרות נקמה. ולאחר 6 שנים השיג אותה בדמות דו"ח של אי ציות לרמזור אדום - כאמור לא מצאתי כל ביסוס לכך.

5.                 עדי הגנה 1 ו-2 שהועדו על ידי הנאשם בנושא, חזרו למעשה על דברים שהנאשם עצמו אמר להם, ללא כל ידע אישי בנושא. ועדויותיהם בפני אינן ראויות להתייחסות יתרה מכך.

6.                 בעניין זה אציין כי לטעמי טוב עשה הנאשם כאשר בתחילת סיכומיו בכתב ביקש להתנצל בפני בית המשפט על שהטיח בעד התביעה את הביטוי "שקרן".

7.                 ואולם, בחרתי לזכות את הנאשם, זאת עקב פגמים בדו"ח השוטר אשר הותירו ספק האם אכן עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו.

8.                 אציין כי מלשון הדו"ח עולה ספק למיקומו של עד התביעה כאשר המתין לחילופי הרמזור, עד התביעה ציין בדו"ח ת1:

             "...נסע עם תלמיד ברכב...מכוון שטמפפר מזרח ופנה באור אדום לצפון בר כוכבא, רמזור תקין, נראה היטב, בנתיב ראשון מימין. אני עמדתי ראשון בטור בנתיב שני מימין ממש בכניסה לצומת, הצומת הייתה חסומה לכיוון מערב המתנתי בירוק לצומת שתתפנה, אך הרמזור התחלף לכתום ואז לאדום ושהתחלף לאדום לראשונה ראיתי את הנ"ל יוצא אחרי בנתיב ראשון מימין ופונה ימינה באור אדום. וכשהתנועה החלה לזרום מכיוון חיים עוזר דרום לצפון דלקתי אחריו בזהירות ובקשר עין.... ".

             היכן בדיוק עמד עד התביעה?, מתחילת הדברים ניתן להבין כי עמד באותו כיוון נסיעה יחד עם הנאשם, כאשר הם ממתינים באור ירוק בצומת חסומה, וכשהרמזור התחלף לאדום הבחין בנאשם פונה ימינה.

              אולם, עד התביעה רשם מפורשות כי החל לדלוק אחר הנאשם כשהתנועה החלה לזרום מכיוון רחוב חיים עוזר לצפון וכן בעדותו לפני ערך תרשים ת2, ובו ציין כי עמד ראשון בטור מרחוב חיים עוזר ולא מרחוב שטמפפר ומשם הבחין בצומת - אך דבר לא בא לידי ביטוי בת1.

9.                 כמו כן עולה ספק לטעמי האם יכל עד התביעה להבחין בביצוע העבירה עצמה. גם אם אקבל את טענתו של עד התביעה כי עמד על רחוב חיים עוזר ופניו צפונה, אין ספק שעד התביעה תאר בעדותו בבית המשפט את ההבחנה ברכב הנאשם באופן הבא (עמ' 7 ש' 2):

                                 "כשהגעתי לקראת סיום הצומת הוא הופיע מאחורי ומצד ימין".

             הנה כי כן, יש לנו גרסה נוספת להבדיל מת1, וכאן לא הבחין ברכב הנאשם ברגע הכניסה לצומת באור אדום, אלא שכבר נסע על אופנועו (שוב, לא מצוין הדבר בת1), ולקראת סיום הצומת הופיע רכב הנאשם מאחוריו - כך שבפועל על פי גרסה זו לא ניתן לדעת מתי נכנס הנאשם לצומת.

10.             כאן המקום לשלב את טענת ההגנה השניה, ולפיה רכב לימוד הנהיגה נבלם ע"י המורה לאחר הפניה, עקב המצאות הולכי רגל על מעבר החצייה ברחוב בר כוכבא. גרסה זו נטענה הן ע"י הנאשם והן ע"י עד הגנה מס' 3 תלמיד הנהיגה, לטענתם נכנסו לצומת באור ירוק, אך הרכב כבה לאחר שהמורה בלם אותו לפני מעבר החצייה שלאחר הפניה ולאחר חידשו הנסיעה. לטעמי יתכן כי בשלב חידוש הנסיעה הבחין עת1, לאחר שחצה את הצומת ויתכן שאף יצא ממנה. ולבטח אם הגיע הרכב מאחוריו כשהוא בסיום הצומת ופניו אמורות להיות מופנות קדימה לכיוון הנסיעה, לא ראה את קו העצירה. וקם ספק, שעיקרו רכב הנאשם נכנס לצומת באור ירוק, התעכב,  אך יתכן שפינה אותה סופית באור אדום.

11.              אציין כי לטעמי אם אכן היה רכב הנאשם "חותך" את עת1, האחרון היה אמור לכרוז לו ולעוצרו באופן מהיר, אך אין חולק שהדבר לא נעשה. ועת1, מציין כי אינו זוכר מדוע לא עצר את רכב הנאשם מיד לאחר מכן (עמ' 8 ש' 3).

12.             אין ספק שגם עת1, הבחין כי גרסתו הכתובה חסרה וענה לנאשם מספר פעמים, (עמ' 5 ש' 24):

"זה לא רשום. את זה לא רשמתי היות וכל האירוע הזה הוא הפריע לי במהלך רישום הדו"ח, כאשר הוא נצמד אלי....".